רע"פ 5911/13

תקציר

בפסק דין זה בחן בית המשפט בקשה למתן רשות ערעור אך הגיע למסקנה כי היא אינה עומדת בקריטריונים הנדרשים ולכן דחה אותה. המסגרת המשפטית מדגישה כי חופשה כזו שמורה למקרים שבהם שאלות משפטיות משמעותיות או סוגיות חורגות מהאינטרסים של הצדדים המעורבים, ולעתים קרובות כרוכות בעוול פוטנציאלי או בעיוות דין. המקרה לא עמד בתנאים חריגים אלה, שכן טענות הליבה התמקדו בנסיבותיה האישיות של המבקשת ונועדו לבחון מחדש את עונשה, שאינו תכלית ההליך הנוכחי. הבקשה ערערה בעיקר על חומרת העונשים, לרבות פסילה של שנתיים מהחזקת רישיון נהיגה, התואמת את המינימום החוקי להרשעה בנהיגה בשכרות. בית המשפט שב והדגיש כי חילוקי דעות בנוגע לחומרת העונש לבדם אינם מצדיקים בדרך כלל ערעור, אלא אם קיימת חריגה דרסטית ממנהגי הענישה המקובלים, דבר שלא ניכר כאן. חרף טענת המבקשת כי נסיבותיה האישיות לא נשקלו כראוי, נשקל העונש כראוי, תוך התחשבות הן באופי המינורי של העבירה והן בעברה התעבורתי המינימלי הקודם. לפיכך, אין נסיבות חריגות המצדיקות הקלה בעונש המינימום המחייב. בית המשפט אישר כי כל השיקולים הרלוונטיים נבחנו במהלך גזר הדין הראשוני והערעור, ודחה כל טענה להמשך הליכים משפטיים בעניין זה.