רע"א 961/10

תקציר

הכרעת הדין המדוברת מתייחסת לאירוע טרגי שהתרחש ביום 21.9.2008 במפעל בו עבד המנוח, מר עיד עראר. מר עראר נפצע קשה מפיצוץ ושריפה שאירעה בעקבותיו חומרים מסוכנים במפעל. למרבה הצער, הוא מת מפצעיו לאחר שבועיים בבית החולים, מה שהוביל את אלמנתו, ילדיו הקטינים והוריו (המבקשים) להגיש תביעה בגין נזקי גוף ולתבוע פיצויים כיורשים ותלויים. במרכז פסק דין זה עומדת קבילותן של ראיות מסוימות, ובפרט דו"ח של ועדת חקירה ופרוטוקול מישיבת ועדת הכנסת. ועדת החקירה מונתה על ידי השר לאיכות הסביבה בעקבות האירוע, לפי חוק החומרים המסוכנים, לבדיקת נסיבותיו. המבקשים ביקשו להגיש דו"ח זה כראיה בעניינם בבית המשפט המחוזי, אך נדחו תחילה בנימוק שדוחות אלה אינם קבילים בדרך כלל במשפטים. המבקשים ביקשו גם לקבל את פרוטוקול ישיבת ועדת הכנסת כראיה, שבית המשפט המחוזי התיר לצורך חישוב הפיצויים אך לא כראיה במשפט. בערעור פסק בית המשפט לטובת המבקשים, וקבע כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא הבחין בין דוחות מוועדות חקירה שהוקמו מכוח חוק ועדות חקירה לבין דוחות שהוקמו מכוח חיקוקים אחרים. בניגוד לקודמים, דו"חות של ועדות שהוקמו בחוקים אחרים אינם קובעים במפורש כי לא ניתן להשתמש בהם כראיה בהליכים משפטיים. בעקבות תקדימים משפטיים קודמים, קבע בית המשפט כי דו"ח ועדת החקירה צריך להיות קביל כראיה, למרות שהמשיבים היו רשאים לחקור את מחברי הדו"ח. אשר לפרוטוקול ועדת הכנסת, סברה ערכאת הערעור כי מדובר בבקשה מוקדמת מדי, שכן בית המשפט המחוזי טרם הכריע בקבילותה, ועל כן יש להכריע בה באמצעות בית המשפט הדן בתיק העיקרי. סיכומו של דבר, הערעור הצליח לאשר את קבילות דו"ח ועדת החקירה כראיה, כאשר העלויות ושכר טרחת עורך הדין של המבקשים יישאו על המשיבים.