בג"צ 785/87

תקציר

בג"ץ דחה שלוש עתירות נגד צווי גירוש שהוצאו על ידי מפקדי צה"ל ביהודה, שומרון וחבל עזה, מכוח תקנה 112 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, נגד תושבי אזורים אלה שהיו מעורבים בפעילות עוינת ובלתי חוקית המסכנת את ביטחון המדינה. העותרים טענו כי הצווים אינם חוקיים וכי אין הצדקה לנתינם. בית המשפט קבע כי הצווים הוצאו בהתאם לחוק וכי שיקול דעתם של המשיבים הופעל כראוי. בית המשפט דחה את טענות העותרים כי סעיף 49 לאמנת ג'נבה בדבר הגנת אזרחים בימי מלחמה, 1949, האוסר על גירוש מוגנים משטח כבוש, מהווה משפט בינלאומי מנהגי מחייב, ולפיכך הצווים אינם חוקיים. בית המשפט קבע, כי הסעיף האמור אינו אלא הוראה במשפט האמנה הבינלאומי, שאינה מהווה דין מחייב בישראל, וכי בכל מקרה יש לפרש את הסעיף באופן מצמצם ואינו חל על עובדות המקרים הנוכחיים. בית המשפט דחה גם את טענות העותרים בנוגע להליכים שהובאו בפני הוועדה המייעצת, הבוחנת עררים על צווי גירוש, וקבע כי החלטות הוועדה היו סבירות והתבססו על ראיות משכנעות. בית המשפט קבע כי המשיבים לא חרגו מסמכותם וכי אין מקום להתערבותה בהפעלת שיקול דעתם. לבסוף, קבע בית המשפט כי מי שהוצא נגדו צו גירוש רשאי לפנות שוב לוועדה המייעצת, כל עוד הצו תקף. השופט בך הביע את דעתו כי יש לפרש את סעיף 49 לאמנת ג'נבה באופן רחב, אך הסכים עם דחיית העתירות מטעמים אחרים שצוינו בפסק הדין.