ת"א 41963/04

תקציר

מדובר בתביעה לפיצוי בסך 150,000 ₪ בגין תביעת לשון הרע שהגיש מוביל הסדר מתנדב, מר בלומנפלד, נגד תושב ההתנחלות, מר הובוד, ששימש כחבר בוועד הפשרה. מר בלומנפלד טוען כי מר חובוד הפיץ מכתבי לשון הרע לתושבי ההתנחלות. מר הובוד, מצדו, הגיש תביעה שכנגד בסך 50,000 ₪ נגד מר בלומנפלד בגין לשון הרע, בעקבות מכתבים ששלח בלומנפלד לתושבי ההתנחלות ולפקידים. במכתבים שכתב מר הובוד הואשם מר בלומנפלד בניהול לקוי של ענייני ההסדר, לרבות הריסת תחנות תחבורה, הוצאת סכומי כסף גדולים ללא אישור הוועדה ושימוש בכספי ציבור לייעוץ משפטי אישי. מר בלומנפלד הזהיר את מר הובוד כי הצהרות אלה גובלות בהוצאת דיבה, אך מר הובוד המשיך להפיץ מכתבים דומים. מר בלומנפלד הציג ראיות לכך שענייני ההסדר נוהלו בצורה לקויה וכי תהליך קבלת ההחלטות היה לקוי. בית המשפט מצא כי דבריו של מר הובוד אינם מהווים לשון הרע ומוגנים על ידי הגנות האמת בפרסום ותום הלב. השופט ציין כי המכתבים הכילו "ביקורת סמויה", אך לא השפילו או השפילו את מר בלומנפלד בעיני אחרים. יתר על כן, הביקורת הייתה בעלת עניין ציבורי ונעשתה בתום לב. מר בלומנפלד לא הוכיח באופן משכנע כי המכתבים פגעו במעמדו או בשמו הטוב או כי הפכו אותו למטרה ללעג. באשר לתביעה שכנגד, טען מר הובוד כי מכתביו של מר בלומנפלד האשימו אותו בגניבת עצים שנועדו לנטיעה ביישוב. מר הובוד טען כי העצים ניטעו בשטח ציבורי הסמוך לרכושו ולא בחצר, כפי שטען בלומנפלד. בית המשפט קיבל את גרסתו של מר הובוד לאירועים ודחה את התביעה שכנגד, תוך שהוא מציין כי נראה כי התביעה והתביעה שכנגד הן חלק מ"שיח פוליטי" ברמה המוניציפלית. שני הצדדים יישאו בהוצאות המשפטיות שלהם.