ע"ש 269/09

תקציר

עיקר המחלוקת נסובה סביב תקופת ההתיישנות החלה על שומת מס רכישה במקרה זה, כאשר המשיב טוען לתקופת התיישנות של חמש שנים לפי חוק מס רכישה והמערערת טוענת לתקופה של שלוש שנים לפי חוק מסים עקיפים. בית המשפט מצדד במשיבים, ומקבל את טענתם כי חלה ההוראה הספציפית של חוק מס קניה בנושא השומה, וכי היא קודמת לחוק מסים עקיפים כללי יותר. אשר לסיווג יין הפלטינה של המערערת, מסכים בית המשפט לעמדת המשיב כי יש לסווג את המשקה כ"משקה אלכוהולי אחר" לפי פרט מכס 22.08. סיווג זה מתבסס על אופי המשקה, השימוש בו בפועל והחומרים מהם הוא עשוי, אשר אינם תומכים בטענת המערערת כי מדובר ב"יין" או "יין נתזים". בית המשפט מוצא כי טענות המערערת בדבר טיבם של הטובין אינן משכנעות וכי הן הועלו לראשונה בסיכומים ללא כל בסיס ראוי. זאת ועוד, בית המשפט דוחה את טענתה החלופית של המערערת לסיווג המשקה כ"משקאות מותססים אחרים" לפי פרט מכס 22.06, שכן היא מהווה הרחבה בלתי מותרת של כתבי הטענות. בית המשפט מתייחס לשאלת הסיווג כשאלה עובדתית, שהייתה צריכה לעלות בבירור בשלב ההתנגדות, ולא כשאלה משפטית. לבסוף, בשאלה האם זכאית המערערת לפטור מתשלום חסר לפי סעיף 3 לחוק מסים עקיפים, פוסק בית המשפט נגד המערערת, וקובע כי לא עמדה בתנאים המצטברים לפטור. לגופו של עניין, בית המשפט קובע כי המערערת מסרה מידע שגוי וכי היה עליה לדעת על הליקוי. עם זאת, בית המשפט מקבל חלקית את טענת המערערת בדבר אי הטלת קנס בגין פיגורים בתקופת המחלוקת. בית המשפט מורה כי הקנס יחל להצטבר שבוע לאחר חודש מיום מתן פסק הדין למערער, בהתבסס על פסיקה קודמת. כן נדרש המערער לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין למשיב.