ע"א 23040-11-10

תקציר

שני ערעורים אוחדו בתיק זה, שניהם ערערו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שהורה לגב' חנה רודל לשלם 30% מהחוב המוחזק בחשבון משותף שחלקה עם אדם אחר, מר אבידן. את החוב צבר אבידן, שביצע עסקאות לבדו למרות שהחשבון היה משותף. הבנק המעורב הגיש פסק דין מקוצר הן נגד רודל והן נגד אבידן, כאשר האחרון לא היה צד לדיונים בערעורים אלה. בית המשפט המחוזי קבע כי רודל אחראית חלקית לחוב, שכן היא לא ביצעה בדיקת נאותות בכך שלא בחנה את תנאי מסמכי פתיחת החשבון, שקבעו כי החשבון ינוהל על ידי כל שותף בנפרד. בנוסף, בית המשפט מצא כי הבנק אכן הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו כלפי רודל בכך שלא יידע אותה על חובותיה האחרים של אבידן, שהוחזקו באותו סניף בנק. נמצא כי הבנק פעל ברשלנות וחויב לשאת ב-70% מהחוב. הן הבנק והן רודל ערערו על פסק דין זה. הבנק טען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהטיל עליהם מידה שווה של אחריות, מה גם שלבנק לא הייתה חובה לגלות מידע על חשבונות אחרים של בעל חשבון משותף. עוד טענו כי התנהלותו של רודל בלתי סבירה באופן קיצוני, וכי הבנק אינו צריך לשאת בתוצאות. רודל טענה בערעורה כי הבנק לא הוכיח את סכום החוב וכי מחדלי הבנק מטילים עליהם את מלוא האשמה. ערכאת הערעור אישרה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולא מצאה טעויות עובדתיות או משפטיות בפסק הדין. נקבע כי רודל אכן הוכיח רשלנות בכך שלא בחן כראוי את מסמכי החשבון, ונמצא כי הבנק הפר את חובת הגילוי שלו כלפי רודל. עם זאת, בית המשפט גם הכיר בכך שלבנק הייתה חובת זהירות גדולה יותר כלפי לקוחותיו וכי היה על רודל לנקוט משנה זהירות. חלוקת האחריות נמצאה אפוא ראויה, ושני הערעורים נדחו. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו.