ע"א 154/83

תקציר

הערעור בפני בית המשפט העליון עוסק במהות התשלום שדרשה התאחדות הערים ברמת גן, בני ברק וגבעתיים מחברת שופרסל חברה לשיווק בע"מ עבור הכנסת עופות לשטח האגודה לצרכי מכירה. השאלה שעלתה הייתה האם חיוב זה מהווה אגרה או ארנונה. בית המשפט העליון קבע כי חובת התשלום לפי חוק העזר המתוקן אינה אגרה אלא דומה לארנונה, שכן אין לה קשר סיבתי בין התשלום לבין התמורה או השירות שניתנו. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שקיבל טענה חדשה של המשיב לפיה התשלום הוא היטל שנועד לקיים מפעל, שכן טענה זו לא הוצגה בדיון הראשוני או בערעור, והיוותה "שינוי חזית". בכך מתהפך פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והחלטת בית משפט השלום לדחות את תביעת האגודה נגד שופרסל מתבטלת. העמותה חויבה בהוצאות המשפט של שופרסל, לרבות שכר טרחת עורך דין, בסך 40 אלף שקל. השופט בך והשופט ברק הסכימו עם חוות דעתו של השופט לוין, והדגישו את חוסר התקינות הפרוצדורלית של קבלת טענתו החדשה של המשיב על ידי בית המשפט המחוזי ואת הדרישה לבסס את הקשר הסיבתי בין התשלום לבין תחזוקת המפעל.