פש"ר 9900-07-17

תקציר

בית המשפט בחן בקשה לאישור הסכם בין נאמן נכסי חייב פושט רגל לבין חברת ב.ה.נ.נ. מישל יבוא ושיווק אופנה בע"מ, בדבר מעמדה של האחרונה כנושה וגובה האשראי שלה. תוקפו של משכון שנרשם לטובתה של ב.ה.נ.ו היה מרכזי במחלוקת. אם המשכון היה תקף, ב.ה.נ.ו תוכר כנושה מובטחת, בכפוף לבחינת תביעת החוב שלה; אחרת, לא ניתן היה לאשר את ההסכמה. בית המשפט מצא כי המשכון נרשם כדין ברשם המשכנתאות, שכן זכויות החייב בנכס היו חוזיות – נרשמה הערת אזהרה לטובת החייב, והנכס טרם נרשם כבית משותף. באשר להיעדר הסכמת הבנק – בעל המשכון הראשון – קבע בית המשפט כי אין בכך כדי לשלול את תוקפו של המשכון השני, מה גם שלא נפגעו האינטרסים של הבנק. עם זאת, בית המשפט קבע כי המשכון הוא מענק פסול לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל. נקבע כי ב.ח.נ.ו ידעה שהחייב מצוי במצוקה כלכלית בעת רישום המשכון ולכן דרישת תום הלב לא התקיימה. יתר על כן, בית המשפט לא השתכנע מטענת ב.ה.נ.ו כי היא סיפקה תמורה בעלת ערך, ומצא כי ראיותיה אינן מספיקות ואינן משכנעות. לפיכך, הפשרה בין הנאמן לבין ב.ה.נ.ו הייתה בלתי סבירה, והבקשה לאישורה נדחתה. בעקבות זאת חויבה ב.ח.נ.ו לשלם 10,000 שקל כל אחד לשני נושים נוספים, אקרשטיין וכנר, הוצאות ושכר טרחת עורך דין.