עת"מ 27470-03-20

תקציר

העותרים הגישו בקשה לביטול שתי החלטות הנוגעות למצב השימור של מבנה. ההחלטה הראשונה, שהתקבלה על ידי הוועדה לשימור אתרים, המליצה על המבנה לשימור. בהחלטה השנייה, שהתקבלה בוועדה המקומית, הוצע לוועדה המחוזית לפרסם הודעות הנוגעות לשימור. המשיבים טענו כי יש לדחות את העתירה משום שהעותרים לא מיצו את כל ההליכים טרם הגשתה וכי היא מוקדמת מדי. השופט הסכים כי יש לנתח את ההחלטות בנפרד. החלטת הוועדה לשימור אתרים נמצאה מבוססת, שכן העותרים לא חלקו על ערכו האדריכלי של המבנה ולא היו להם טענות תקפות כנגד מעמדו לשימור. עוד קבע השופט כי טענות העותרים לפגיעה כלכלית אינן מבוססות וכי לוועדה שמורה הזכות לשנות את דעתה בנוגע למצבו הלימודי של המבנה. באשר להחלטת הוועדה המקומית הסכים השופט עם המשיבים כי העתירה מוקדמת מדי, שכן לא התקבלה החלטה קונקרטית הנוגעת לעותרים. עוד ציינה השופטת כי העותרים לא הגישו בקשה חדשה להיתר מאז שנת 2018 וכי ניתן לפצות כל פגיעה כספית לפי סעיף 197 לחוק. זאת ועוד, דחתה השופטת את טענות המשיבים כי יש לדחות את העתירה מחמת שיהוי וחוסר תום לב. תחת זאת, פסק השופט לטובת המשיבים והורה לעותרים לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ₪. לפיכך נדחתה העתירה, כאשר השופט הדגיש כי יש לכבד את החלטות הרשויות עד שמוסדות התכנון יקבלו את החלטותיהם.