ע"פ 10179/01

תקציר

הכרעת הדין עניינה בסכסוך אלים בין שתי משפחות על עניין פעוט שהוביל לדקירתו למוות של בן דודם של המערערים. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער מס' 1, מוחמד ג'בארין, ברצח בכוונה תחילה וגזר עליו מאסר עולם, ואת המערער מס' 2, חוסאם ג'בארין, בהריגה וגזר עליו 15 שנות מאסר. רוב שופטי בית המשפט המחוזי הרשיעו את חוסאם בהריגה בנימוק שלמרות שהחזיק את המנוח בזמן שמוחמד דקר אותו, הוא לא התכוון להרוג אותו. דעת המיעוט טענה כי היה צריך להרשיעו ברצח. המערערים טענו כי היסוד הנפשי הנדרש להרשעתם לא הוכח דיו, וביקשו מבית המשפט להמתיק את ההרשעות לעבירות פחותות. עם זאת, בית המשפט מצא כי הראיות, שכללו איומים ברצח ואופי הדקירה, תומכות במסקנות בדבר יסודותיהם הנפשיים של המערערים. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לאחר שהתברר כי להגנה לא ניתנה תעודת סודיות הנוגעת לתיק. בית המשפט חזר על הרשעתו, וקבע כי המידע החסר היה בעל ערך מינימלי ולא פגע ביכולתם של המערערים לנהל את הגנתם. המידע המדובר היה שמועה, שהוכחשה על ידי אביו של המנוח, כי הוא אמר שהרוצחים היו מישהו אחר. עוד קבע בית המשפט כי הגנתם של המערערים – כי המנוח נפל על הסכין – אינה אמינה, וכי אי המצאת תעודת החיסיון לא גרמה לעיוות דין. בית המשפט הוסיף וקבע, כי המערערים אינם זכאים לזיכוי בעילה של הגנה מפני צדק, שכן אי גילוי המידע לא היה מכוון ולא פגע באופן מהותי בהוגנות המשפט. עוד צוין כי ערכו הזניח של המידע שלא נחשף פירושו שזיכוי יהיה בלתי מידתי במקרה זה. לבסוף קבע בית המשפט כי העונשים ראויים וסירב להתערב. השופט חשין הדגיש את האיומים ואת נסיבות הדקירה, ואילו השופט רובינשטיין הדגיש את היצרים המתמשכים ואת מיקום הדקירה. שניהם הצטרפו לחוות דעתה של השופטת נאור.