בד"מ 19/12

תקציר

ועדת המשמעת זיכתה את הנאשם, עו"ד במקצועו, מהאישומים שיוחסו לו בתמ"ש 19/12 מחוסר ראיות. עם זאת, הפאנל מצא אותו אשם בכל האישומים ב-BDM 20/12 וב-BDM 30/12. אישומים אלה כללו אי שמירה על כבוד מקצוע עריכת הדין, התנהלות בלתי הולמת, אי ניהול חשבונות בנק נפרדים לכספי לקוחות, עיכוב פיקדונות ואי דיווחם, אי מסירת חשבונות ללקוחות, העלמת נכסי לקוחות, אי מילוי חובותיו כלפי לקוחותיו, מתן הרשאה לעורך דין אחר לפעול במקומו ללא הסכמת הלקוח, ואי מענה לתלונה מוועדת האתיקה. העבירות התייחסו למקרים בהם הנאשם קיבל פיצוי עבור לקוחותיו אך לא העביר להם כספים אלה, ובמקרה אחד זייף את חתימת הלקוח על קבלה. הפאנל הדגיש את חומרת העבירות הללו, ובפרט את העבירה של שליחת יד בכספי לקוחות, שהיא בין עבירות המשמעת החמורות ביותר שעורך דין יכול לבצע. בהתחשב בעברו המשמעתי הקודם של הנאשם – שכלל הרשעות מרובות בעבירות דומות – החליט הרכב להטיל עונש חמור. הם גזרו על הנאשם ארבע שנות השעיה בפועל מעיסוק בעריכת דין, החל מיום 1.7.2017 ובמקביל לעונש השעיה קודם. בנוסף, הם הפעילו עונש מאסר על תנאי קודם של שנתיים, שמחציתו ירוץ במקביל להשעיה בפועל והמחצית השנייה ברצף. לבסוף, הם הטילו שנתיים מאסר על תנאי, שייכנסו לתוקף לאחר ההשעיה בפועל, במהלכן אסור לנאשם לבצע עבירות לפי סעיפים 39-42 לתקנון לשכת עורכי הדין וסעיפים 53 ו-61 לחוק לשכת עורכי הדין. כמו כן חויב הנאשם לשלם הוצאות בסך 5,000 ₪ לוועדה המחוזית צפון. הפאנל הדגיש כי האינטרס הציבורי והצורך להגן על לקוחות עתידיים גוברים על כל נסיבות אישיות שהיו לנאשם. הם קראו לנאשם לנצל את הזמן הזה כדי להרהר במעמדו כעורך דין ולהפנים את חשיבות ההתנהגות האתית. פסק הדין נחתם בהכרה בזכות הערעור לבית הדין המשמעתי הארצי בתוך 30 יום.