ה"פ 156/04

תקציר

בפסק דין זה דחה בית המשפט את טענת המבקשים כי יש להכריז על חדר נוסף בקומת הקרקע של בניין שרכשו מהמשיבה כרכוש משותף ולפיכך להצמיד אותו לדירות בבניין. המבקשים, שרכשו ארבע דירות שונות בבניין, טענו כי החדר הוצא שלא כדין מהרכוש המשותף ללא הסכמתם המפורשת וכי היתר הבנייה התיר רק ארבע יחידות דיור. עם זאת, בית המשפט מצא כי המבקשים היו מודעים או היו צריכים להיות מודעים לקיומו של החדר וכי הם הסכימו להוצאת החדר הנוסף מהרכוש המשותף בהסכמי הרכישה שלהם. לגופו של עניין, ה.ח. טל, המבקש הראשון, חתם על הסכם נוסף בו ויתר במפורש על זכותם בחדר תמורת מקום חניה מקורה, דבר המעיד על כך שהם מודעים לשימוש המיועד בחדר. בינתיים, יתר המבקשים רכשו את דירותיהם לאחר הקמת הבניין, כאשר בהסכמותיהם צוין במפורש שיקול דעתו של הקבלן לגבי השימוש בחדר, לרבות רישומו כיחידה נפרדת למגורים. בית המשפט הדגיש כי המבקשים נדרשו להגיע לבית המשפט בידיים נקיות וכי הם לא עשו כן, שכן הם לא חשפו את כל המסמכים הרלוונטיים ובעדויותיהם היו סתירות משמעותיות. כן נדחתה הטענה כי התנאים להוצאת החדר מהרכוש המשותף היו בלתי הוגנים או תנאי חוזה אחידים, שכן לא היו ראיות לכך והמבקשים לא הוכיחו כי המחירים ששולמו עבור הדירות שיקפו את הכללת החדר ברכוש המשותף. כל אחד מהמועמדים הסכים לתנאים תוך מודעות מלאה לקיומו של החדר. יתר על כן, בעוד שבהיתר הבנייה אכן נקבעו ארבע יחידות דיור, אין בכך כדי להצדיק את הכללת החדר הנוסף ברכוש המשותף. המבקשים חויבו בהוצאות המשיב בסך של 10,000 ₪ + מע"מ.