בג"צ 8414/05

תקציר

העתירה קוראת תיגר על חוקיותה של גדר הביטחון הישראלית על אדמות הכפר הפלסטיני בילעין, המפרידה את תושבי הכפר מיותר ממחצית מאדמותיהם. בית המשפט מתייחס תחילה לטענות המקדמיות בדבר שיהוי, חוסר שפיות וקיומו של הסכם, ומוצא כי בידי העותרים מידע חלקי בלבד על תכניות הגדר והתשתיות שמתחתיה, ועל כן אין די בהתנגדויות אלה כדי לדחות את העתירה על הסף. לגופו של עניין, קובע בית המשפט כי הקמת הגדר מבוססת על טעמים ביטחוניים ומצויה בסמכותו של המפקד הצבאי. עם זאת, מידתיות התוואי מוטלת בספק. התוואי הנוכחי של הגדר גורם לפגיעה משמעותית בתושבי בילעין בכך שהוא משתלט על אדמותיהם ומגביל את הגישה לחלק גדול מהן, בעוד התועלות הביטחוניות הצפויות אינן שוות ערך, שכן הוא מגן על אזורים שהבנייה בהם טרם מומשה בפועל. בית המשפט מציין כי התוואי הושפע במידה רבה מתכניות להרחבת ההתנחלות מודיעין עילית הסמוכה, ואף שהגנה על אזורים מיושבים מצויה בסמכותו של המפקד הצבאי, יש להתחשב במעמדה התכנוני של הרחבת ההתנחלות. מאחר שההרחבה העתידית של ההתנחלות אינה ודאית, בית המשפט קובע כי התוואי הנוכחי אינו מידתי ונכשל במבחן האמצעי שפגיעתו פחותה. היא מורה למשיבים לבחון מחדש את התוואי בתוך זמן סביר כדי למצוא חלופה שפגיעתה בתושבי בילעין פחותה, ומציעה תוואי חלופי הכולל את השטחים הבנויים ממילא של ההתנחלות תוך השארת שטחים חקלאיים מעברה הפלסטיני של הגדר. עד להשלמת בחינה מחודשת זו, ההסדר הנוכחי יישאר על כנו. פסק הדין ניתן פה אחד.