ת"א 59272-08-20

תקציר

התיק נסוב סביב הבעלות על קרקע מוסדרת ורשומה המכונה מגרש 177 בגוש 6 של אדמות עין יברוק. התובע, חמד ני נתשה, טען כי אביו המנוח היה הבעלים החוקיים של החלקה וכי הרישום הנוכחי על שם הנתבע מספר 1, האני נתשה, היה תוצאה של מרמה וזיוף. נאשם 2 הוא פקיד רישום המקרקעין באיו"ש, ונאשם 3 הוא עו"ד יוסף שגיא. השופט פסק לטובת הנתבעים, וקבע כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו. ראשית, התובע לא הצליח להוכיח כי אביו היה הבעלים הרשום של הקרקע, שכן השם במרשם לא תאם את שם אביו. שנית, טענת התובע כי שם משפחתו של אביו הוא אסחאק, השונה מהרשומות הרשמיות בהן צוין שם משפחתו חאמד, לא נתמכה בשום מסמך רשמי או בראיות משכנעות. יתר על כן, השופטת מצאה ספק בכך שהתובע לא נקט כל פעולה לרישום הזכויות במקרקעין על שם אביו לאורך השנים, למרות שחשש לכאורה לזיוף. מחדל ממושך זה, שנמשך בין השנים 1993 ל-2017, הוביל את השופט למסקנה כי התובע מנוע מלטעון כנגד זכויותיו של הנתבע, אשר רכש את הקרקע בתום לב ובתמורה יקרת ערך. בנוסף, דחה השופט את טענות התובע בדבר זיוף וקשירת קשר פלילי, וקבע כי הן אינן נתמכות בראיות. הנתבעת, לעומת זאת, הציגה ראיות קבילות המאששות את העסקה בין הבעלים לבין חני נתשה. השופטת הדגישה את נטל ההוכחה הכבד הנדרש לטענות מסוג זה והגיעה למסקנה כי התובעת לא עמדה בו. לאור האמור, דחתה השופטת את תביעת התובעת וביטלה את צו המניעה הזמני. כמו כן הורתה השופטת לתובע לכסות את הוצאותיו המשפטיות של הנתבע 3, בסך 60,000 ₪, בשל אופי טענותיו של התובע והתנהלותו במהלך ההליך.