ת"א 27/96

תקציר

מדובר בתיק אזרחי שנגרר שנים רבות, ולבסוף הגיע לפסק דין בשנת 2006. התובעת, חברה שהשכירה נכסים בתנאי מכירה-השכרה חוזרת, תבעה את הנתבעים בגין אי תשלום דמי שכירות. הנתבעים כללו את השוכר העיקרי, שלא עמד בפירעון החובות בגין השכרת מספר מכונות, ושלושה ערבים שעמדו בהתחייבויותיו הכספיות של השוכר. הערבים טענו כי חתימותיהם על שטרי הערבות זויפו וכי טענות התובע מוגזמות. לאחר עיכובים רבים והחמצת דיונים, בית המשפט לא היה מרוצה מהתנהלות הנאשמים והחליט לסגור את שלב ההוכחות. הנתבעים לא הגישו את סיכומיהם, דבר שעל פי תקנות סדר הדין האזרחי משמעותו הייתה שניתן לקבל את בקשת התובע למתן פסק דין בהיעדרם של הנתבעים. בית המשפט בחן את החתימות על שטרי הערבות ומצא כי הן אכן של הערבים. עוד נקבע כי הערבים היו מודעים להשלכות חתימתם. השופט הגיע למסקנה כי התובע הוכיח די הצורך את טענותיו, קיבל אותן והורה לנתבעים לשלם את מלוא הסכום בסך 1,737,805.04 ₪ בתוספת ריבית, הוצאות ושכר טרחת עורך דין בתוך 30 יום. פסק הדין הזכיר גם את ביזיון בית המשפט של הנתבעים ואת אי עמידתם בתקנות סדר הדין האזרחי, והדגיש כי מעשיהם לא עיכבו את עשיית הצדק.