עמ"ש 516/09

תקציר

פסק דינו של בית המשפט הוא לטובת בקשתה של המערערת להגר עם ילדיה הקטינים חזרה לארץ מולדתה, ניו זילנד. טענת המשיב כי יש לדחות את הערעור אינה צומחת, שכן בית המשפט קובע כי טובת הקטינים היא בהקדמת ההגירה. הסוגיה המרכזית שעמדה על הפרק הייתה היעדר יציבות והמשכיות במצבם הנוכחי של הילדים בישראל, לצד יכולותיה ההוריות המוגבלות של המערערת בהשוואה למשיב. הואיל והמערערת היא בעלת המשמורת על הילדים, ובהתחשב במצבה הנפשי ובמצבה הנפשי, התרתה להגר דווקא תשפר את רווחת הילדים ותאפשר לה לטפל בהם טוב יותר. בית המשפט הכיר בקשיים שיעמדו בפני המשיב בקיום מערכת יחסים עם ילדיו לאחר ההגירה, אך סבר כי הם עולים על היתרונות. עוד ציינה השופטת כי המצב הנוכחי בישראל אינו מיטבי, והשתלבותו של המערער בחיים שם מאתגרת. יתר על כן, בית המשפט סטה מהמלצת המומחה, שהתבססה במידה רבה על מצבה הנפשי המעורער של המערערת, בכך שהכיר בכך שמצבה בניו זילנד עשוי לשפר אותו. בסופו של דבר, הערעור מתקבל, והמערער רשאי להגר לניו זילנד עם הקטינים, בכפוף לתנאים מסוימים בדבר הסדרי ראייה והוצאות נסיעה משותפות.