בג"צ 669/82

תקציר

בית המשפט הגבוה לצדק קבע כי לבית המשפט המחוזי נתונה סמכות לדון בסכסוך הנוגע למשמורת על בנם של בני הזוג, לאחר גירושיהם של בני הזוג. ההסכם הראשוני בין בני הזוג לשעבר, שהעניק משמורת זמנית על ילדם לאם, אושר על ידי בית המשפט המחוזי. זמן קצר לאחר מכן, האישה הגישה תביעת גירושין בבית הדין הרבני, ואילו הבעל הגיש בקשה למשמורת באותו בית משפט כאשר הילד הגיע לגיל שש. למרות שהאישה הסכימה בתחילה שבית הדין הרבני יוכל לקבוע את המשמורת, הסכמה זו הותנתה בהסכמת הבעל להתגרש, אך הוא סירב. מאחר שתביעת הגירושין נדחתה, הסכמת האישה לסמכות בית הדין הרבני בטלה. בג"ץ אישר את העיקרון לפיו אין להחליף בית משפט או בית דין דתי שהחל לדון בתיק בבית משפט אחר בעל סמכות מקבילה. במקרה זה, מאחר שבית המשפט המחוזי דן בעניין מלכתחילה, והאישה לא הסכימה להעביר את הדיון לבית הדין הרבני, היה על האחרון להימנע מלדון במשמורת. לפיכך נתן בית המשפט העליון צו מכריע לטובת סמכותו של בית המשפט המחוזי. פסק דין זה מדגיש את עקרון האחדות בין בתי המשפט ואת כלל הרציפות, הקובע כי יש לבקש שינויים בפסקי דין בבית המשפט שנתן אותם.