ע"א 6425/03

תקציר

המשיב נפגע בתאונת דרכים ומאז הוא במצב צמח. המערערת, חברת מנורה ביטוח, קיבלה על עצמה אחריות מלאה לתאונה והמוקד עבר לקביעת שיעור הפיצוי. בית המשפט המחוזי פסק לטובת תשלומים תקופתיים בשל הקושי לחזות את תוחלת החיים של המשיב, לצד יתרונות נוספים. הם פסקו את הסכום המרבי עבור נזק לא ממוני, הפסד השתכרות - בעבר ובעתיד - וראשי נזק אחרים, תוך שהם מורים גם על ניכויים עבור הטבות שונות והוצאות שנחסכו. שני הצדדים ערערו על פסק דין זה. המערערת טענה כי יש לנכות את דמי הביטוח הלאומי בסכום חד פעמי, וכן כי יש להתאים את תשלומי המענק הקודמים לריבית. עוד טענו כי הפיצויים שנפסקו על ידי בית המשפט המחוזי נספרים פעמיים בהפסד השתכרות, ויש לצמצמו עוד יותר. מנגד, ביקש המשיב תשלום פיצוי חד פעמי, וערער על הניכויים בגין חיסכון בהוצאות ובהטבות. בית המשפט העליון אישר ברובו את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולא מצא כל סטייה בחישוביהם שתצדיק התערבות. הם הסכימו עם בחירת התשלומים התקופתיים של בית המשפט המחוזי, וקבעו כי יש לנכות את תגמולי המל"ל מדי חודש יחד עם תשלומי הפיצויים התקופתיים. עם זאת, בית המשפט העליון מצא צדק בחלק מטענות המערער. הם קבעו כי יש להוסיף ריבית על הטבות העבר של המל"ל ולחסוך בהוצאות, וכי בית המשפט המחוזי מנה בעבר פעמיים את הפסד ההשתכרות. פסק הדין הוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך הבהרות בעניין ניכוי קצבת השאירים. השופט גרוניס והשופטת ארבל הסכימו עם פסק הדין שניתן על ידי השופט ריבלין.