רע"פ 2508/11

תקציר

בית המשפט דחה את הבקשה לערעור שני מבלי להיזקק לחוות דעתו של המשיב, תוך שהוא דבק בכלל לפיו חופשה כזו ניתנת רק כאשר מדובר בסוגיות משפטיות או ציבוריות משמעותיות שאינן קשורות לאינטרסים האישיים של הצדדים. בהסתמך על תקדימים כמו פרשת חניון חיפה, השופט לא מצא שאלה משפטית עקרונית או הצדקה אחרת המצדיקה דיון נוסף. טיעונים בדבר חומרת העונש אינם זכאים בדרך כלל לערעור, אלא אם קיימת חריגה ניכרת מנורמות הענישה המקובלות, דבר שלא ניכר כאן. המבקש, שנתפס עם רמת אלכוהול גבוהה פי ארבעה מהמותר בחוק ועם עבר של נהיגה בשכרות, לא הראה חריגה מהעונש הצפוי בגין עבירות מסוג זה. בית המשפט הדגיש את חשיבותה של מדיניות ענישה מרתיעה לנהיגה בשכרות בשל מסוכנותה לשלום הציבור. טענתו של המבקש לפער ענישה לא הספיקה לדיון בערכאה שלישית, וציפייתו המבוססת על אינטראקציות עם הממונה על עבודות ציבוריות נמצאה בלתי רלוונטית. מאחר שהעונש שקל כראוי את כל הגורמים הרלוונטיים, לרבות נסיבותיו האישיות של המבקש, הבקשה נדחתה. לפיכך, גם עיכוב ביצוע נקבע כמיותר. פסק הדין ניתן סופית ב-31 במרץ 2011.