ע"נ 374/02

תקציר

פסק הדין דן בהגדרת "חייל" על פי חוק הנכים בישראל ובשאלה האם היא כוללת שואף הלומד בתוכנית ייעודית לחיל החימוש. המשיב טוען כי השואפים אינם מכוסים על ידי החוק וכי מחלת הנפש של המערער, אשר התעוררה טרם גיוסו, אינה קשורה לשירותו הצבאי. עם זאת, בית המשפט חולק על כך, ומדגיש כי חוק השיפוט הצבאי מגדיר "חייל" כמי שמתגייס מרצון או בדרך אחרת, ובכלל זה המערער. זאת ועוד, בית המשפט מציין כי המערער היה נתון למשמעת צבאית, עבר אימונים צבאיים ונחשב כשליח עבור הצבא, דבר התומך עוד יותר במעמדו כחייל. פסק הדין מדגיש כי לא ניתן לפרש את חוק הנכות במנותק מחוק השיפוט הצבאי, ויש לראות בשניהם חלק משלם מגובש של ביטחון שלטוני. לפיכך, בית המשפט מחליט כי המערער נחשב חייל ומחזיר את המקרה לוועדת הפיצויים על מנת לבחון את הקשר הסיבתי הרפואי בין שירותו לבין מחלתו. על החלטה זו יכול לערער כל אחד מהצדדים. פסק הדין נועד לתת פרשנות מקיפה למונח "חייל" ולהשלכותיו על פיצויי הנכות, ולהבטיח כי מתנדבים המתכוננים לשירות צבאי זוכים להכרה משפטית ולהגנה עליהם.