ת"א 36909-05-13

תקציר

התובע, דוד וינברגר, הוא הבעלים של מגרש בהרצליה בו התכוון לבנות בניין מגורים בן 10 יחידות דיור. דוד התקשר בהסכם בניה עם הנתבעים, קשת ארץ חברה לבנין ופיתוח בע"מ ובעל השליטה בה אייל בן לולו. בין הצדדים התגלע סכסוך, שהוביל את דוד לבטל את ההסכם, מה שגרם לנתבעים לטעון לזכות שעבוד על הנכס. דוד טען כי הנתבעים הפרו את החוזה וביקשו להביא קבלן אחר שיסיים את הבנייה. בינתיים, נעלו הנאשמים את המקום ומנעו את גישתו של דוד. הנתבעים הצדיקו את מעשיהם בציון חוב שלא שולם בסך 2.5-3.7 מיליון ₪ ומימשו את זכותם הסטטוטורית לשעבוד. בית המשפט בחן את המקרה ומצא כי הנתבעים אכן הפרו את ההסכם. נפסק כי זכות השעבוד, סעד של עזרה עצמית, חלה רק על הצד הנפגע ולא על הצד המפר. מאחר שדוד ביטל את החוזה כדין עקב הפרת הנתבעים, לא הייתה לנתבעים זכות לעכב את הנכס. יתר על כן, הנתבעים לא החזיקו באתר מזה זמן, וויתרו במפורש על זכות השעבוד שלהם בהסכם. בית המשפט הדגיש כי מעשי הנתבעים לא נעשו בתום לב, וכי שיקולי מדיניות אינם תומכים בעמדתם. כך, הנתבעים לא היו רשאים לעכב את הפרויקט, ובקשתו של דוד להביא קבלן אחר אושרה. הנתבעים חויבו לשאת בהוצאותיו ובשכר טרחת עורך דינו של דוד, כאשר חוות דעתו של המומחה הייתה צפויה להשפיע על דרך הפעולה העתידית. פסק הדין הדגיש את חשיבותה של זכות החזקה של צד נפגע בנכס המשועבד ואת הצורך בתום לב במימוש זכויות אלה.