בג"צ 334/21

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה המערערת על חוקיות הסדר ההתחשבנות בין בתי החולים לקופות החולים בישראל משנת 2020. בעתירה, שהוגשה על ידי המרכז הרפואי הדסה, נטען כי ההסדר פוגע בזכויות הקניין שלה וגורם לה להפסדים כספיים משמעותיים. עם זאת, בית המשפט נקט זהירות ואיפוק בבחינת חקיקה ראשית, בעיקר בתחום הכלכלי והחברתי. ההסדר משנת 2020 נחקק בעיצומו של משבר פוליטי ובריאותי חריג, ותחולתו הרטרואקטיבית נועדה לצמצם את אי הוודאות במערכת הבריאות. היה זה צעד זמני שהמשיך את ההסדרים הקודמים, והיווה חלק ממערכת חשבונאית מקיפה. להתערבות במערכת מורכבת זו, שסביר להניח שכבר יושמה, יהיו השלכות מרחיקות לכת. יתר על כן, תוקפו של ההסדר פג, וקיים הסדר חקיקתי חדש, המייתר את הצורך בהתערבות שיפוטית. בית המשפט הכיר בקשייה של העותרת, אך ראה בסבסוד המדינה ובמנגנון התשלום המינימלי, שהבטיח את הכנסות בתי החולים, כחלק מהמערכת הכוללת. הדסה לא הוכיחה כי ההסדר, לרבות רכיבי איזון אלה, גרם לה נזק. פסק הדין התייחס גם להליך החקיקה, וציין כי הפגמים הנטענים אינם מצדיקים התערבות, במיוחד נוכח אופיו הזמני של ההסדר. בנוסף, נמנע בית המשפט מלהכריע במחלוקת העקרונית בדבר השפעת המנגנון החשבונאי על זכויות הקניין, והשאיר אותה לדיון עתידי במידת הצורך. פסק הדין הדגיש את מורכבותה של כלכלת הבריאות וקבע כי התערבות המדינה המבוססת על היגיון זה עשויה עדיין לעבור את המבחן החוקתי. לבסוף, בית המשפט לא הכריע בסוגיית הפיצויים או החבות הפוטנציאלית של המדינה, והשאיר שאלות אלה לעתירה נוספת. דחיית העתירה אינה גורעת מתוקפם של החששות שהועלו, ומצופה מהאחראים לשים לב לאות המצוקה.