ת"א 45452-05-19

תקציר

במקרה זה, תובע מכר דירה שבבעלותו בנשר לקונה המיוצג על ידי מתווך. התובעת, שהתגוררה בירושלים, ביצעה את המכירה באמצעות בא כוחה, מר רוטמן. הקונה והמוכר מעולם לא נפגשו, והקונה ביצע את התשלומים למתווך כפי שנקבע בהסכם המכר שנערך על ידי עורך דין המייצג את שני הצדדים. בעוד הרוכש ביצע את התשלומים כפי שהוסכם, הם לא בוצעו במועדים המדויקים הנקובים בחוזה. התשלום האחרון בוצע באפריל 2012, והרוכש קיבל חזקה בדירה במאי 2012. התובע טען כי לא קיבל את מלוא התשלום עבור מכירת הדירה והגיש תביעה במאי 2019, בטענה כי גילה רק בשנת 2015 כי הדירה הועברה על שם הרוכש מבלי לקבל את מלוא התשלום. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה בשל תקופת ההתיישנות, שהיא שבע שנים לתביעה מסוג זה. לדבריהם, עילת התביעה קמה במועד התשלום האחרון או לכל המאוחר במועד העברת החזקה בדירה, שהוא פברואר 2012. התובע טען כי לא היה מודע למועדי התשלום או העברת החזקה וגילה את הפרת ההסכם רק בשנת 2015, שאמורה להיות המועד בו קמה עילת התביעה. בית המשפט קבע כי ידיעת התובע על העובדות המהותיות המקימות את עילת התביעה הייתה צריכה להיות לא יאוחר מפברואר 2012 וכי התביעה הוגשה לאחר תקופת ההתיישנות. כמו כן, שוכנעה השופטת כי התובע קיבל את מלוא התמורה בגין מכירת הדירה וכי עדותו סותרת ולא אמינה. לפיכך, התביעה נדחתה מחמת התיישנות וחוסר צדק. התובע חויב לשאת בהוצאות הנתבעים, בסך 20,000 ₪, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.