עמ"נ 185-12-07

תקציר

המשיבה, הגב' מימי גרמנוב, רכשה חלקת אדמה בישראל לפני עלייתה ארצה בשנות החמישים, מתוך כוונה לבנות עליה בית. עם זאת, בשל קשיים בירוקרטיים היא לא הצליחה לקבל היתר בנייה עד 1998. לאחר שנים של ניסיונות לתבוע פיצוי על העיכוב, שנבלם שוב ושוב על ידי הוועדה המקומית סורקוט, הגיע התיק לבסוף לפסק דין בשנת 2011, שהכריע לטובתה של גב' גרמנוב. פסק הדין מחייב את הוועדה המקומית לפצות את גב' גרמנוב ובעלי קרקעות נוספים על הנזק שנגרם להם מהעיכוב הממושך, שמנע מהם להשתמש באדמותיהם. השופטת מתחה ביקורת חריפה על התנהלותה המפריעה של הוועדה המקומית וציינה כי הסכמת בעלי הקרקע להשהות את הליכי הפיצוי בתום לב לא הייתה צריכה להיות מנוצלת כדי למנוע מהם צדק. כמו כן, קיבל בית המשפט את החלטת השמאי בעניין גובה הפיצוי, ודחה את טענות הוועדה המקומית בדבר אופן החישוב. עוד נקבע בהחלטה כי המועד הסביר לאישור תכנית בנסיבות אלה הוא שלוש שנים, תוך הפחתת התקופה שבגינה מגיע הפיצוי. לבסוף הורה השופט לוועדה המקומית לשאת בהוצאות המשפט של המשיב, בסך 100,000 ₪, בשל ריבוי ההליכים והטענות החוזרות ונשנות שהציגה הוועדה, חלקן בחוסר תום לב.