ע"א 189/89

תקציר

במקרה שעניינו סיום הסכם בין בתי חולים, החליטה המשיבה מס' 1 להפסיק לספק שירותי אשפוז למבוטחים בקופות חולים אחרות, לרבות אלה של המערערת, בנימוק של אילוצי משאבים. המערערת התנגדה, טענה כי הביטול נעשה בחוסר תום לב וביקשה התערבות משפטית. בית המשפט המחוזי דחה את תביעת המערערת אך חייב את המשיבה מס' 1 להמשיך ולשרת במרפאות לא מתמחות במשך שנה נוספת ובמרפאות מתמחות במשך שנה וחצי. בערעור אישר בית המשפט העליון כי המשיבה מס' 1 פעלה במסגרת זכויותיה כל עוד ניתנה הודעה סבירה, והדגיש כי ביטול חוזה חייב להיעשות בתום לב. בית המשפט מצא כי למשיבה מס' 1 היו סיבות לגיטימיות לביטול, כגון הצורך באופטימיזציה של השירות והקצאת המשאבים למבוטחיה. פסק הדין הדגיש כי בעוד שניתן לסיים חוזים בהודעה מוקדמת, כל ביטול חייב לכבד את יתרת תנאי החוזה, וביטולים חלקיים של תנאים אינם מותרים אלא אם כן הוסכם עליהם. פסק הדין אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, וציין כי למערערת היה די והותר זמן להסתגל לסיום החוזה ולמצוא שירותים חלופיים, דבר שהוביל לדחיית הערעור.