ע"א 316/75
פסק-דין עליון
תקציר
במקרה משפטי של מערער שסבל משיתוק לאחר שנפל לבור, העריך בית המשפט העליון את אחריותם הן של המערערת והן של מחלקת עבודות ציבוריות, שלא הצליחו לאבטח כראוי את אתר החפירה. המערער, אמריקאי שהתגורר זמנית בישראל, נפל לתעלה שנחפרה לצורך פרויקט מסוע מים לאחר שעבר בלילה במחסומי עץ. המחסומים, המסומנים בקרשים לבנים ואדומים לסירוגין ובתמרור המצביע על כביש עוקף, הצביעו על עבודות בכביש. למרות אזהרות אלה, המשיך המערער בקו ישר, תוך הסתמכות על אור כלי רכב חולפים והנחות אישיות המבוססות על פרקטיקות במדינות אחרות, ובסופו של דבר נפל לבור. בית המשפט המחוזי קבע כי המערערת אחראית חלקית בשל אי שעתה לסימנים הברורים של מסוכנות, ובית המשפט העליון אישר קביעה זו. המשיבה, מחלקת עבודות ציבוריות, נמצאה רשלנית גם בכך שלא נקטה אמצעי בטיחות נוספים כגון הנחת חביות או שיפור תאורה למניעת התאונה. בית המשפט הפעיל את מבחן "מידת האשמה" כדי לחלק את האחריות באופן שוויוני, ומצא את שני הצדדים אשמים במידה שווה. בית המשפט העליון דחה ערעורים בעניין חישוב הפסדי השתכרות עתידיים, והדגיש כי אזרחותו הישראלית החדשה של המערער שוללת השתכרות היפותטית בארה"ב, ובכך אישר את פסיקת הפיצויים המקורית. בסופו של דבר, בית המשפט תמך בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר לפצל את האחריות ודחה את הערעור.
חקיקה מקושרת
ע"א 316/75 אלן שור נ' מדינת ישראל (משרד העבודה, עליון (11.11.1976)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.