ת"א 26078-12-17

תקציר

פסק הדין דן בתביעה אזרחית הקשורה לחלקת אדמה בכפר. התובעים, יורשיו של סובחי ח'דר עבאס, טענו כי הקרקע נמכרה לאביהם בשנת 1942 והציגו כראיה, ייפוי כוח משנת 1960. הנתבעים, יורשיו של בדיה עוואד פרח, טענו כי המסמכים שמסרו התובעים זויפו. השופטת פתחה וציינה כי בעוד התובעים טענו תחילה לרישום החלקה על שם אבותיהם, בהמשך הבהירו כי ביקשו לאכוף את ייפוי הכוח משנת 1960. לפיכך, בחנה השופטת האם החתימות על ייפוי הכוח אותנטיות. שלושה מומחים הציגו דעות סותרות בנושא, אך השופט אימץ את חוות דעתו של המומחה שמינה בית המשפט, שקבע כי החתימות ככל הנראה אותנטיות. השופט בחן גם עדים נוספים, אך מצא כי איש מהם לא היה עד לחתימה על ייפוי הכוח. לאחר מכן התייחסה השופטת לטענת התובעים כי ייפוי הכוח מתייחס לחלקה המדוברת, המזוהה כחלקה 9. התובעים טענו כי מגרש 28 המוזכר בייפוי הכוח הוא אסמכתא ישנה או טעות סופר של מגרש 9. השופטת בחנה את חומר הראיות והסכימה עם התובעים, וציינה כי תיאור ייפוי הכוח של מיקום ושטח החלקה תואם את זה של מגרש 9. השופטת גם הסכימה עם טענת התובעים כי נפלה טעות סופר במספר החלקה בשל היעדר ראיות שהציגו הנתבעים. לאחר מכן נדונה החזקת המגרש. התובעים טענו כי אביהם ותובעים אחרים החזיקו בקרקע מאז שנת 1942, ואילו עדי הנתבעים סתרו זאת. השופט העדיף את הראיות בייפוי הכוח, שקבע כי הקונה יכול לעשות ככל העולה על רוחו במכירה, וקבע כי המוכר אכן מסר את החזקה לקונה. נקבע כי התובעים הוכיחו את חזקתם במקרקעין משנת 1960, מועד ייפוי הכוח. לאחר מכן פנה השופט לשאלת ההתיישנות, שהועלתה על ידי הנתבעים. הם טענו כי התביעה התיישנה שכן היא התבססה על רישום הסדר בשנת 1947. התובעים, לעומת זאת, השתמשו בעקרון הנאמנות הקונסטרוקטיבית, וטענו כי זכותם ההוגנת במקרקעין החלה רק כאשר הנתבעים שללו את הנאמנות על ידי רישום הקרקע על שמם בשנת 1998. השופטת הסכימה עם התובעים וציינה כי יחסי הנאמנות הקונסטרוקטיביים הביאו לכך שתקופת ההתיישנות החלה בשנת 1998, ולכן התביעה משנת 2017 אינה מיושנת. לסיכום, פסק השופט לטובת התובעים וקבע כי אביהם רכש מחצית מחלקה 9 מאבי הנתבעים בהתאם לייפוי הכוח משנת 1960. מאחר שהתביעה התקבלה באופן חלקי, לא נפסקו הוצאות, והתובעים היו זכאים לרשום את חלקם בחלקה על שם עזבון אביהם. פסק הדין ניתן ביום 11.10.2022.