ת"א 399/95

תקציר

התובע, אלכסנדר מיליחן, נפגע בתאונת דרכים בשנת 1994 ותבע את חברת הביטוח שלו, ציון, לפיצויים. ציון טען כי מייליחן נהג ללא רישיון תקף ולכן אינו זכאי לפיצוי. בית המשפט קבע כי למייליחן היה רישיון זמני והוא רשאי לנהוג על פי חוק, ודחה את טענתו של ציון. עוד נחשף כי מייליחן סיים קורס נהיגה מונעת ימים ספורים לפני התאונה והיה עליו לשלם אגרה רק כדי לקבל את רישיונו. מאחר שאי יכולתו לתת רישיון הייתה עניין טכני בלבד, היה מייליחן זכאי לפיצוי על פי החוק. השופט פסק למייליחן 62.2% נכות רפואית משוקללת, שלקחה בחשבון את נכותו האורתופדית והנוירולוגית. בגין נזק לא ממוני פסק לו השופט 183,947 ש"ח. כמו כן נבחנה יכולת ההשתכרות של מיליחן, והשופטת פסקה לו סך של 484,000 ₪ בגין אובדן השתכרות בעבר ו-695,121 ₪ בגין אובדן השתכרות עתידי. הפסדי פנסיה, סיוע צד ג', הוצאות דיור, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה נלקחו בחשבון אף הם ונפסקו בהתאם. לאחר ניכוי תשלומי ביטוח לאומי ותשלומים קודמים ששילם ציון, הסכום הכולל שהיה חייב למייליחן עמד על 852,979 שקל, בצירוף החזר אגרות בית המשפט. כמו כן חויב ציון לשלם את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דינם של יתר הנתבעים.