פש"ר 4389-12-09

תקציר

עניינו של בית המשפט סובב סביב הסדר גירושין בין חייב למשיב, בדבר זכויותיו של החייב בבית מגורים בהרצליה פיתוח, אשר הוענק למשיב. המנהל המיוחד הגיש בקשה לביטול המענק לפי סעיף 96א לפקודת פשיטת הרגל, בטענה כי החייב, שהיה במצב של חדלות פירעון כלכלית, ויתר על זכויותיו בנכס ללא תמורה, וביקש כי מחצית מדמי השכירות שקיבל המשיב ישולמו לקרן פשיטת הרגל. המשיבה טענה כי הנכס נרכש בכספים שניתנו לה במתנה מאמו של החייב, ובכספי פיצויים בגין נזקי גוף, ולכן אין לראות בו רכושו של החייב. זאת ועוד, המשיב טען כי בני הזוג הסכימו להפריד את הרכוש, וכי הסכם הגירושין היה סביר והוגן. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת המנהל המיוחד. נפסק כי הוראות חוק יחסי ממון חלות על המקרה, ומאחר שלא היה הסכם ממון, החוק קובע חלוקה שווה של הנכסים בעת הגירושין. עוד מצא בית המשפט כי החריגים המנויים בחוק יחסי ממון אינם חלים, לרבות הטענה כי הנכס התקבל במתנה. השופטת לא מצאה כל הצדקה לטענות המשיב, וקבעה כי זכותו של החייב למחצית הרכוש קמה עם הגירושין, והוויתור על זכויות אלה מהווה מענק. בנוסף, קבע בית המשפט כי המשיב היה מודע לקשייו הכלכליים של החייב ולכן אינו יכול להיחשב כ"תום לב", כנדרש בסעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל. השופט הורה על דיון המשך לקביעת שווי המענק ואופן החזר המשכנתא. ככלל, פסק הדין העדיף את בקשת המנהל המיוחד, תוך ביטול ההענקה וקביעת זכותו של החייב למחצית מהנכס.