עת"מ 6516-10-17

תקציר

העותרת, ששירתה במשטרת ישראל ופרשה עקב נכות, ערערה על החלטת המשיבים לקבוע את מועד הזכאות להטבות תגאם 2 – גמלת מחיה מיוחדת לפרישה מוקדמת – כמועד הגשת בקשתה, ולא כמועד פרישתה. העותרת טענה כי יש להפריש את החלטת המשיבים כבלתי סבירה וכי עליה לקבל הטבות רטרואקטיבית ממועד פרישתה. עיקר המחלוקת נסבה על פרשנות ההוראות הרלוונטיות של אגף השיקום במשרד הביטחון, כאשר העותרת טענה כי מועד ההכרה בנכות צריך להיות מועד תחילת ההטבות, ואילו המשיבים טענו כי מועד הבקשה צריך להיות הגורם הקובע. בית המשפט בחן את מעמדן המשפטי של הנחיות אגף השיקום, וקבע כי גם אם הן נחשבות להנחיות מנהליות, הרשויות מחויבות לפעול על פיהן. בית המשפט פסק לטובת העותר, וקבע כי המשיבים טעו בפרשנותם ויישומם של ההנחיות. במקום להגיש את הבקשה בהקדם האפשרי, הפכו המשיבים את ההליך, ערכו בדיקות והכינו המלצות עוד בטרם הגישו את הבקשה. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי על הרשויות להפעיל את סמכויותיהן בתוך זמן סביר, במיוחד כאשר מדובר באנשים שנפגעו פיזית ונפשית במהלך שירותם הביטחוני. הימנעותם של המשיבים מלפעול במהירות ולסייע לעותרת, הסובלת מנכות נפשית, בהגשת טופס הבקשה, יחד עם פרשנותם המוטעית את ההנחיות, מצדיקים את ביטול ההחלטה. עם זאת, בית המשפט דחה את טענת העותרת כי יש להעניק את ההטבות רטרואקטיבית למועד פרישתה, שכן לא הייתה לכך הצדקה עניינית, בהתחשב במטרה לשקם את הנכים. תחת זאת, הורה בית המשפט למשיבים לשקול מחדש את הבקשה ולקבוע את זכאותה לתגם 2 מהמועד שבו הועלתה הסוגיה לראשונה ברישומי הטיפול של העותרת – 8.2.2016. כן חויבו המשיבים בהוצאות המשפט של העותר ובשכר טרחת עורך דין.