בר"ע 232/75

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על עיקול זמני של נכסים, תוך התמקדות ספציפית בזכותם של המבקשים לדמי מפתח הקשורים לדירותיהם. המשיב, שהגיש תביעה נגד המבקשים, השיג צו בית משפט לעיקול זמני על נכסי המבקשים, לרבות דמי המפתח העתידיים שלהם. עם זאת, בית המשפט קבע כי מאחר שלא נכרתו חוזים סופיים להעברת דירות המבקשים, זכותם לדמי מפתח נותרה בגדר ציפייה או תקווה בלבד ולא זכות הניתנת לאכיפה משפטית. בפסק הדין מודגש כי תקנה 238 לתקנות סדר הדין האזרחי מתירה עיקול זמני רק על נכסים שכבר קיימים, ולא על זכויות עתידיות ספקולטיביות. במקרה זה, הזכות לדמי מפתח מותנית בהחלטתם העתידית של המבקשים להעביר את דירותיהם, שטרם התממשה. לפיכך, הערעור מתקבל, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מתבטל, והעיקול הזמני על נכסי המבקשים אינו חל על דמי מפתח פוטנציאליים. החלטה זו מתקבלת בהתחשב בלשונה המסורבלת של התקנה ובצורך לפרש אותה באופן המעניק משמעות לכוונת החוק. כמו כן נפסקו למבקשים הוצאות בגין הערעור, בסך 1,000 לירות. פסק הדין, שניתן ב-27 בנובמבר 1975, מדגיש כי צווי עיקול זמניים חייבים להתבסס על זכויות או חובות קיימות, וציפיות עתידיות לבדן אינן עילה מספקת לפעולות כאלה.