ת"א 11830-06-22

תקציר

התובע, הולך רגל שהיה מעורב בתאונת דרכים בשנת 2015, הגיש תביעה בגין נזקי גוף נגד הנתבעים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. המחלוקת היחידה נגעה להיקף נזקיו של התובע ולפיצויו. בית המשפט מינה מומחים אורתופדיים ופסיכיאטריים כדי להעריך את נזקי התובע. האורתופד המומחה ייחס את מגבלותיו של התובע לתאונה ולניתוחים, וקבע לו 35.9% נכות. המומחה הפסיכיאטרי אבחן הפרעת הסתגלות, וקבע לה 20% נכות נפשית, שהופחתה בהמשך ל-12.5% עקב הפסקת הטיפול על ידי התובע. בית המשפט מצא את חוות הדעת של המומחים סבירה ומשכנעת. באשר להפסדי שכר, בית הדין התחשב בעברו התעסוקתי של התובע, השכלתו וגילו, וקבע הפסדי עבר בסך 6,500 ₪ והפסדים עתידיים בסך 8,000 ₪, שהופחתו ב-35% עקב נכות. לתובע נפסקו 116,025 ₪ בגין הפסדי שכר בעבר ו-372,400 ₪ בגין הפסדים עתידיים. הפסדי הפנסיה נקבעו על 77,984 שקל. כמו כן נפסקו לתובע 130,200 ₪ עבור סיוע בעבר ובעתיד ו-25,000 ₪ עבור הוצאות. פיצויי כאב וסבל, בהתחשב בגילו של התובע ובנכותו הרפואית המשוקללת, הסתכמו ב-86,456 ₪. הנתבעים ביקשו ניכוי רעיוני עבור תגמולים פוטנציאליים של המוסד לביטוח לאומי, אך בית המשפט מצא את טענתם לא מבוססת. מעמדה של התובעת כעקרת בית ונכותה הרפואית מתחת לסף הביטוח הלאומי גרמו לכך שלא היה סיכוי שהיא תקבל קצבת נכות כללית. זאת ועוד, חוות הדעת האקטוארית של הנתבעים התבססה על הנחות לא רלוונטיות. בית המשפט חייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 1,160,695 ₪, כולל שכר טרחת עורך דין בשיעור של 15.21%. פסק הדין לא כלל הפרשי ריבית או הצמדה, שישולמו בתוך 30 יום.