סע"ש 22843-12-20

תקציר

התובעת, שעבדה אצל הנתבעת למעלה משש שנים, תבעה את הנתבעת בגין הפרות שונות של דיני העבודה, לרבות אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העבודה, אי קיום שימוע לפני פיטורים, פיטורים שלא כדין והפרות שונות של זכותו של העובד לקבל תשלומים כגון פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשות, דמי מחלה, ותשלום שעות נוספות. בית המשפט פסק לטובת התובע ברוב הסעיפים. לגופו של עניין, בית הדין מצא כי הנתבעת לא נתנה לתובע הודעה מוקדמת על תנאי עבודתו, לא קיימה שימוע טרם פיטוריו, פיטרה אותו שלא כדין בעת שהיה בחופשת מחלה ולא שילמה לו סכומים שונים המגיעים לו. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע סכומים שונים, בהם 54,000 ₪ פיצויי פיטורים (בניכוי סכומי הפיצויים שנצברו בקרן), 50,000 ₪ בגין הלנת פיצויי פיטורים, 9,000 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת, 40,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין, 14,364 ₪ דמי הבראה, 20,455 ₪ בגין פדיון חופשה, 3,300 ₪ דמי מחלה, גמול שעות נוספות כפי שחושבו על ידי בית הדין, 22,470 ₪ בגין הפקדות בחסר לקרן פנסיה, 30,000 ₪ בגין אי הנפקת תלוש שכר כדין וביצוע חוזה העבודה בחוסר תום לב, 12,000 ₪ בגין אי יידוע התובע על תנאי עבודתו, ו-4,000 ₪ הוצאות משפט בתוספת 18,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. פסק הדין הועבר גם ליועץ המשפטי לממשלה וליועץ המשפטי של המוסד לביטוח לאומי בשל הקשיים המתוארים בפסק הדין, בעיקר בכל הנוגע לתשלום סכומים מחוץ לתלוש המשכורת וסוגיית עבודתו של התובע בתקופה בה קיבל לכאורה דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי.