ע"א 3967/13

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת המערערת לביטול הליך פשיטת רגל, והדגיש כי יש לברר את הסוגיות הנוגעות לנכסי המערערת במסגרת הליך פשיטת הרגל. המערער טען כי ברשותו נכסים משמעותיים ויכולת לפרוע חובות, אך לא עלה בקנה אחד עם הצהרותיו שכן לא עמד בדרישת תשלום חודשית צנועה. התנהלותו ודיווחיו של המערער העלו ספקות באשר למצבו הכלכלי, כאשר בדוחות לא היה מידע מפורט על הכנסות והוצאות. צוין כי מכירת נכס פרעה לכאורה חלק מהחובות, אך המערערת הצהירה באופן לא עקבי על עצמאות כלכלית תוך שהיא טוענת לחדלות פירעון. יתר על כן, בית המשפט אישר הסדר פשרה שבו רק חלק מהחזר חוב המס בוטל, לטובת המערערת ואישר את הפחתת הטעות המוסכמת. גם הערעור על ההחלטה לכלוא את המערער בגין אי ציות לצווי בית המשפט נדחה. בית המשפט הדגיש כי מאסר בגין אי ציות לפשיטת רגל הוא אמצעי חמור, המוצדק רק כאשר חייבים אינם מצייתים לצווים ללא סיבה מוצדקת, לאחר שווידא שמוצו כל הדרכים האחרות. נוכח אי ציות עיקש של המערער לצו במשך ארבע שנים והטענות הבלתי מבוססות בדבר התנהגות בלתי הולמת כלפי בעלי תפקידים, מצא בית המשפט כי המאסר מוצדק לאחר התעלמות מאזהרותיו. פסק הדין אמנם מאפשר תקופת חסד אחרונה של 30 יום למערער להסדיר את יתרת החוב בסך 67,500 ₪ כדי להימנע ממאסר, אך הדגיש את חשיבות הציות לצווי בית המשפט ואת ההשלכות המשפטיות של חדלות פירעון. משכך, נדחה הערעור, והמערער חויב לשלם לנאמן שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪.