עת"מ 50616-05-19

תקציר

העותרים ביקשו הנחה בארנונה, הידועה גם בשם ארנונה, על בסיס מבחן הכנסה, בטענה שכמה מילדיהם הבוגרים אינם מתגוררים עמם. אלא שהרשות המקומית, המשיב, דחתה את בקשתם. לאחר מכן הגיש העותר עתירה לערער על החלטת המשיב, אך בית המשפט מצא כי העותר לא הביא ראיות מספיקות להוכחת התקיימותם של תנאי הזכאות. לגופו של עניין, ראיות העותרים בדבר מגורי בניהם ומקורות הכנסתם לא היו מספיקות והעלו שאלות בדבר מהימנותם. מאחר שהעותרים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם, קבע בית המשפט כי החלטת המשיב לדחות את הבקשה להנחה במס הייתה מוצדקת. לפיכך, דחה בית המשפט את העתירה. למרות דחייה זו, בחר בית המשפט שלא לחייב את העותרים בהוצאות ההליך, בהתחשב במצבם הכלכלי. פסק דין זה מדגיש את הכלל לפיו הארנונה נועדה להיות משולמת על ידי כל הנהנים משירותי הרשות המקומית וכי הנחות הן החריג, שעל המבקש.