דב"ע מז/146 - 3

תקציר

במקרה שהוצג, בית הדין דן במחלוקת משפטית הנוגעת לחוזה עבודה אשר הציג לכאורה מצג שווא של השכר הנקוב כדי להימנע מחובות מס. העובד טען כי שכרו היומי בפועל עומד על 5,500 שקלים, בניגוד ל-2,300 השקלים שדווחו בתלוש השכר, שהשפיעו על דמי הביטוח המשולמים למוסד לביטוח לאומי. למרות הטענות בדבר כוונה להונות את רשויות המס, לא נמצאו ראיות נוספות המאששות טענה זו מלבד עדות המעסיק, שבית המשפט מצא כי אינה מספקת. בית המשפט התייחס לסעיף 13 לחוק החוזים, והדגיש כי חוזה שנעשה למראית עין אינו מבטל מטבעו את ההסכם האמיתי והנסתר בין צדדים, ובלבד שהוא עומד בדרישות החוק. חוות דעת אקדמיות תמכו בקיום החוזה האמיתי, ופסקי דין קודמים של בית המשפט העליון בנוגע לחוזים מוסווים דומים נשקלו מחדש לאור החוקים הנוכחיים. בית הדין הגיע למסקנה כי העובד צריך לקבל הטבות על בסיס שכרו האמיתי, ולא על סמך הזיוף שדווח בתלוש השכר. המעסיק חויב בתשלום דמי ביטוח נאותים, והמוסד לביטוח לאומי הונחה לתקן את חישובי הקצבה בהתאם. בסופו של דבר, הערעור התקבל, ובכך חיזק את העיקרון לפיו גם אם חוזה נגוע באי חוקיות, הצדדים עדיין מחויבים לקיים את התנאים המוכחים של הסכמים אמיתיים, כאשר ההשלכות של דיווח שגוי על השכר נופלות בעיקר על המעסיקים.