ת"א 68495-05-23

תקציר

התובעים, שהם צאצאי בעלי דין קודמים, טוענים לזכויות בעלות בחלקת קרקע המבוססת על חזקה ארוכת שנים. לטענתם, הליכים קודמים בנוגע לאותה קרקע הוגבלו לשטח של 800 מ"ר ואין בהם כדי להשפיע על יתרת החלקה. הנתבע מבקש לדחות את התביעה, בטענה כי הליך הפשרה הסתיים בשנת 1942, תוך מחיקת כל זכות שנרכשה באמצעות החזקה. בית המשפט מסכים עם הנתבע, מקבל את הבקשה ודוחה את התביעה. היא קובעת כי טענות התובעים חסרות שחר, שכן ההליך הקודם עסק בחלקה כולה, והתביעה הנוכחית אינה מציגה כל ראיה חדשה. בנוסף, בית המשפט מוצא כי תביעות התובעים קצובות בזמן, לאחר שהוגשו למעלה מ-80 שנה לאחר סיום הליך הפשרה. גם העילות החלופיות של התובעים לסמכות שימוש בלתי חוזר או לפיצוי נדחות, שכן הן נעדרות הסכמה מפורשת ונסיבות חריגות הנדרשות לתביעות מסוג זה במקרקעי ציבור. יתר על כן, בית המשפט משתמש בעקרון ההשתק, וקובע כי התובעים אינם יכולים לוותר על זיקתם לבעלי דין קודמים ובה בעת לבסס את תביעתם על מעשי אבותיהם. לבסוף, בית המשפט מורה לתובעים לכסות את הוצאות הנתבע, וקובע את הסכום על 8,000 ₪.