עע"מ 2376/06

תקציר

הערעור מתייחס לניסיון של דיירת לרכוש את הדירה הציבורית ששכרה במחיר מוזל. השוכר, המערער, שכר דירה מחברת דיור ציבורי עמידר בשנת 1961. בשנת 2000 היא הוכרה כדיירת יחידה לאחר שמשפחתה עזבה. בשנת 2001 ביקשה המערערת לרכוש את הדירה במסגרת תוכנית הנחות אך לא עמדה בתנאים שהציב עמידר, לרבות המצאת תצהיר בתיק פלישה נוסף לדירה בו היה מעורב אחיה. היא סירבה בשל ההשלכות השליליות האפשריות עבורו. לאחר מספר תזכורות מעמידר, ההצעה הוסרה. לאחר מכן פנתה המערערת למספר רב של פעמים בבקשה לרכוש את הדירה, דבר שהוביל למחלוקת על התנאים. בסופו של דבר עתרה המערערת לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו בבקשה לערער על התנאים שהציב עמידר, אך בקשתה נדחתה בשל שיהוי יתר בהגשת העתירה. השיהוי פגע ביכולתה של הרשות המנהלית לבחון את החלטתה בזמן אמת. עוד קבע בית המשפט כי גורמים נוספים, לרבות יתרת חובותיה של המערערת לעמידר, מנעו ממנה לרכוש את הדירה. המערערת ערערה על החלטה זו, אך בית המשפט העליון דחה גם את ערעורה, והסכים עם ממצאי הערכאה הנמוכה יותר בדבר השיהוי המופרז וקיומם של מכשולים אחרים לרכישה. בית המשפט העליון הוסיף וקבע כי המחלוקת של המערער עם החלטת ועדת החריגים אינה חלק ראוי מההליך הנוכחי. השופט א. א. לוי נתן את פסק הדין, אליו הצטרפו השופטים א' חיות וד' חשין.