תמ"ש 65321-06-18

תקציר

הסוגיה המרכזית בפסק הדין סובבת סביב הסדרי משמורת ותשלומי מזונות עבור התובע וילדו הקטין של הנתבע. תחילה התייחסה השופטת לסוגיית משמורת הילדים והדגישה כי טובת הילד צריכה להיות נר לרגליו במקרים מסוג זה. הם מתווים את לוח הזמנים הנוכחי של המשמורת והסדרי ראייה, תוך ציון גילו הנוכחי של הילד והרצון למזער את השיבושים בין שני ההורים. כמו כן נלקחת בחשבון חוות הדעת של המומחה, הממליצה על הארכת שהות הילד אצל האב בכל סוף שבוע שני. השופט פוסק לטובת המלצה זו, תוך הדגשת חשיבות ההמשכיות וצמצום המעברים עבור הילד. במישור הכלכלי, השופט פותח בפסילת הסכמים קודמים של הצדדים בנושא מזונות בשל היעדר אישור בית המשפט, כנדרש בחוק. לאחר מכן הם מתעמקים ביכולות הפיננסיות של שני הצדדים, ומנתחים בקפידה את הכנסותיהם, הוצאותיהם וכושר ההשתכרות הפוטנציאלי שלהם. הכנסתה של האם נקבעה על 7,500 שקל לחודש, בעוד שכושר ההשתכרות של האב נקבע על 10,000 שקל לחודש. לאחר ששקל את צרכי הילד ואת הזמן שבילה עם האב, השופט מחליט כי האב ישלם לאם 1,000 שקל בחודש עבור מזונות הילדים ו-400 שקל נוספים כהשתתפות בהוצאות הדורות של הילד. סכום זה צמוד למדד המחירים לצרכן וישולם עד שהילד יגיע לגיל 18 או יסיים את לימודיו התיכוניים, המאוחר מביניהם. לאחר מכן, שליש מקצבה זו ישולם על ידי האב עד תום שירות החובה הצבאי או הלאומי של הילד. יתר על כן, השופט קובע כי שני ההורים יתחלקו שווה בשווה בהוצאות רפואיות וחינוכיות חריגות שאינן מכוסות על ידי ביטוח או חוק לימוד חובה. אלה כוללים עלויות בריאות, הוצאות הקשורות לבית הספר ודמי מחנה קיץ. האם נדרשת למצות את כל אפשרויות המימון, הסובסידיות או ההנחות לפני שהיא פונה לאב עבור הוצאות אלה. עוד קובעת השופטת כי כל הוצאה מיוחדת או חריגה מחייבת הסכמה משותפת של שני ההורים. כל צד אחראי לשכר טרחתו, ופסק הדין יוגש לעורכי הדין של הצדדים, ויסיים את שלושת התיקים הקשורים זה בזה.