עפ"ת 24936-11-19

תקציר

המערער במקרה זה ערער על החלטת בית משפט קמא להטיל עונש של שלושה חודשי מאסר בגין עבירות נהיגה, לרבות נהיגה בזמן פסילה, בטענה כי העונש חמור מדי. ערכאת הערעור הכירה בכלל המושרש לפיו אין להתערב בגזר דינה של הערכאה הפרוצדורלית אלא אם קיימת חריגה קיצונית מרמת הענישה המקובלת, או טעות של ממש בגזר הדין. בית המשפט ציין גם את הפגמים שנפלו בהליך מתן גזר הדין על ידי בית משפט קמא. עם זאת, נקבע כי העונש שהוטל לא חרג מהמדיניות הנהוגה במקרים אלה. חומרת העבירות הודגשה, נוכח הסכנה שהן מהוות לעוברי אורח ולמשתמשי דרך אחרים. בית המשפט הוסיף ועמד על עברו התעבורתי של המערער, על היעדר נסיבות חריגות המצדיקות אי הטלת עונש מאסר על תנאי ועל תפקידו של תסקיר שירות המבחן בגזר הדין. בסופו של דבר דחתה ערכאת הערעור את הערעור, למעט החפיפה החלקית של העונש המותנה, שקבע כי יש לקצותו במקביל במלואה, וביטול התחייבות שלא הוצגה כראיה. יתר רכיבי העונש נותרו ללא שינוי, כולל שלושה חודשי עבודות שירות.