ת"צ 41440-06-16

תקציר

פסק הדין נסוב סביב השאלה הפרשנית האם עיצוב כרטיס אשראי מהווה שירות המאפשר גביית עמלה כ"הנפקת כרטיס חלופי" כאמור בסעיף 9(י) לחוק הבנקאות. המבקש טען לפרשנות מצמצמת, לפיה כרטיס חלופי תקף רק כאשר הכרטיס אינו שמיש בתקופת תוקפו. בתוך כך, טען המשיב כי כל הנפקת כרטיס במקום כרטיס קיים נופלת תחת קטגוריית הכרטיס החלופי. השופט פתח בהתוויית שלושת שלבי פרשנות החקיקה: השלב הלשוני, שלב התכלית ושלב שיקול הדעת השיפוטי. בשלב הראשון מצאה השופטת כי שתי הפרשנויות מתיישבות עם לשון התעריף. במעבר לשלב השני, בחן השופט את תכליתו של לוח העמלות, תוך התחשבות ברקע החקיקתי של עמלות הבנקים ובמאפיינים הייחודיים של המערכת הבנקאית. מטרותיו העיקריות של סעיף 9י לחוק הבנקאות, המסדיר את עמלות הבנקים, הן הפחתת מספר העמלות ויצירת אחידות בשמות השירותים הבנקאיים. השופטת הסכימה עם פרשנותו של המשיב כי עיצוב כרטיס אשראי נופל תחת שירות הנפקת כרטיס חלופי, דבר המתיישב עם שתי התכליות שצוינו לעיל. ראשית, איחוד העמלות לקבלת כרטיס אשראי מעוצב מגשים את המטרה של צמצום רשימת העמלות הניתנות לגבייה. שנית, סיווג העמלה במסגרת שירות הנפקת הכרטיס החלופי יוצר אחידות במוסכמות שמות הבנקים, ומקל על הלקוחות לנווט ולהשוות בין עמלות הבנקים השונים. השופט נתן משקל גם לעמדת הפיקוח על הבנקים, שהוא הגוף הרגולטורי האמון על אכיפת כללי העמלות. לטענת המחלקה, למשיבה הייתה הזכות לסווג את עמלת עיצוב כרטיס האשראי תחת עמלת הנפקת כרטיס חלופי. טענות המבקשת כי גביית האגרה לא נאמרה במפורש ומהווה "דוקטרינה שבעל פה" נדחו, שכן השופטת מצאה כי האגרה מוסדרת במפורש בתעריפים ובהסכמים החוזיים של המשיב. לפיכך, הלקוחות הסכימו במפורש לעמלה. בהגיעו למסקנה כי פרשנותו של המשיב סבירה יותר, קבע השופט כי עיצוב כרטיס אשראי מותר כשירות הנפקת כרטיס חלופי. כתוצאה מכך, אין צורך לאשר את הבקשה לתביעה ייצוגית. בנוסף, מצאה השופטת כי המשיב פעל במסגרת הפטור הקבוע בסעיף 6 לפקודת הנזיקין, וסבר כי יש לו סמכות חוקית לגבות את האגרה. לפיכך, הבקשה לאישור התובענה הייצוגית נדחתה, והמבקש חויב בהוצאות המשיב בסך 10,000 ₪.