ת"א 1638/97

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מערכת יחסים עסקית מורכבת בה היו מעורבים שני נתבעים - חברת בניין בן-אבו (נתבעת מס' 2) וסם-מור הנדסת חשמל (נתבעת מס' 1) - ומספר תובעים, ביניהם עזרא קירמה וחברתו הנדסת חשמל (התובעת מס' 1 והתובעת מס' 2, בהתאמה). לנתבעים היו חוזים עם משרד הביטחון לפרויקטים של שיפוץ ובנייה בתחילת שנות התשעים, אותם הם העסיקו בקבלנות משנה עם התובעים. המחלוקת העיקרית נסבה על כך שהנתבעים לא שילמו לתובעים את מלוא הסכום המגיע להם בגין עבודתם. התובעים דרשו מהנתבעים שקיפות מלאה בנוגע להתנהלותם הכספית מול משרד הביטחון, אך הנתבעים סירבו לכך, מה שהוביל לתביעה. פסק הדין מתאר בהרחבה את היחסים הכספיים המפותלים, העיכובים החוזרים ונשנים וחוסר השקיפות מצד הנתבעים. היא מגיעה למסקנה כי הנתבעים אכן חייבים כספים לתובעים ומצווה עליהם לשלם את סכום הקרן, בצירוף ריבית והצמדה למדד כמפורט בחוק. סכום זה, המכונה "יתרת החוב", כולל את עבודת התובעים, בניכוי דמי הניהול שסוכמו, וכל ההוצאות שהוצאו על ידי הנתבעים מטעם התובעים. הנתבעים אחראים במשותף לסכום זה ועליהם לשלמו לתובעים באמצעות התובעת מס' 1. עוד קובע פסק הדין כי "יתרת החוב" תישא ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד לפירעונה המלא. בנוסף, הנתבעים נדרשים לכסות את כל הוצאות התובעים, לרבות אגרות בית משפט, שכר טרחת רואה חשבון ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% מיתרת החוב. לצדדים ניתן לוח זמנים להסכמה על הסכומים המדויקים, ואם לא יגיעו להסכמה, ימונה רואה חשבון שיבצע את החישובים הנדרשים. פסק הדין מדגיש את חובת הנאמנות שחבו הנתבעים כלפי התובעים ואת הפרתם חובה זו על ידי הסתרת מידע קריטי. חוסר תום הלב של הנתבעים וניסיונותיהם לסבך את ההליך המשפטי ניכרים, וסירובם למסור פרטים גרם לעיכובים והוצאות מיותרות. עם זאת, השופט מקל ראש בכך שאינו מטיל הוצאות נוספות לטובת אוצר המדינה, במטרה להבטיח שהתובעים לא יישאו בנטל כלכלי נוסף.