ת"א 42952-12-21

תקציר

השופטת שקלה בכובד ראש את הטענות והראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים והחליטה כי יש לדחות את תביעת התובע. באשר לתאונה הראשונה, מצאה השופטת כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות להוכחת התרחשותה כתוצאה מנפילה מפיגום, שכן הדוחות הראשוניים והרשומות הרפואיות לא תמכו בטענה זו. זאת ועוד, עדותו של התובע על נסיבות התאונה לא הייתה אמינה, ולא נמסרו פרטים מרכזיים כגון סיבת הנפילה, גובה הפיגומים ומאפיינים נוספים. התובע לא עמד בנטל ההוכחה בגין התאונה הראשונה. כמו כן, נסיבות התאונה השנייה לא הוכחו בסטנדרט הנדרש. גרסותיו של התובע עצמו לגבי התאונה היו עמומות ולא עקביות, וציינו כי הוא נפגע בעת הרמת משקולת כבדה או בלוק איטונג, מבלי לספק פרטים ספציפיים. עדים אחרים שיכלו לברר את האירועים לא נקראו להעיד, דבר שהשופט ייחס לאי הצגת התמונה המלאה על ידי התובע. השופטת הדגישה כי אין די בתביעה להרמת חפץ כבד, ללא פירוט נוסף, כדי לקבוע את חבות המעביד. בנוסף, דבריו של התובע עצמו סתרו את טענתו כי נבצר ממנו לעבוד לאחר התאונות, שכן הוא המשיך לעבוד אצל אותו מעסיק עד לפיטוריו מסיבות שאינן קשורות לתאונות. זאת ועוד, השופט מצא את עדותו של התובע כחסרת מהימנות, במיוחד בכל הנוגע להתנהלותו במהלך בדיקות המומחה מטעם הנתבעים והמומחה שמונה על ידי בית המשפט. עוד ציינה השופטת כי לתובע יש תביעה נפרדת ומתמשכת הקשורה לתאונת עבודה קודמת, שלא נמסרה לבית המשפט, מה שמעלה שאלות נוספות לגבי אמינותו של התובע. יתר על כן, השופט ציין כי גם אם הנתבעים יימצאו אחראים, סביר להניח שתביעתו של התובע בגין התאונה השנייה תכוסה על ידי פיצויי המל"ל שכבר קיבל. לסיכום, השופט הורה על מחיקת התביעה וקבע כי על התובע לשאת בהוצאות הנתבעים ובשכר טרחת עורך דין, בסך 5,000 שקל, בתוך 30 יום.