ע"פ 3568/13

תקציר

המערער במקרה זה הורשע ברצח בכוונה תחילה של גרושתו, ונידון למאסר עולם על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע. המערער טען, כי היה צריך להרשיעו בהריגה, שכן בעת הרצח היה תחת השפעת סמים כבדה, ועל כן לא הייתה לו הכוונה הנדרשת לרצח. עוד טען כי הרצח בוצע על ידי גרושתו, וכי לא היה לו את מרכיב ההכנה הנדרש. בית המשפט המחוזי דחה טענות אלה, בקובעו כי מעשיו של המערער בעת האירוע העידו על החלטה להרוג, וכי יסוד ההכנה התקיים. עוד נקבע כי טענתו של המערער כי היה שיכור אינה אמינה, בהתבסס על עדויות עדים ועל הודעותיו הסותרות. בית המשפט הסתמך על חוות דעתו של עד התביעה, אשר קבע כי הסמים שצרך המערער הגבירו את הסיכון לאיבוד הכרה, דבר הסותר את טענת המערער כי לא היה מסוגל לשלוט במעשיו. ערכאת הערעור הסכימה עם ממצאיו של בית המשפט המחוזי וציינה כי הם מבוססים על ראיות רבות, וכי טענות המערער התעלמו מממצאים אלה מבלי לספק הצדקה. ערכאת הערעור הגיעה למסקנה כי מעשיו של המערער מעידים על הריגה מכוונת, וכי הוא לא היה במצב של שכרות. משכך, היא דחתה את הערעור ואישרה את ההרשעה וגזר הדין של מאסר עולם. השופט ז' זילברטל והשופט נ' סולברג הסכימו עם ההחלטה.