ת"א 2559-08-00

תקציר

יש לדחות את התביעה, אשר תבעה פיצויים בגין רשלנות רפואית שגרמה לתובעת במהלך הלידה. התנהלות הצוות הרפואי, הן במהלך ההיריון והן בעת הלידה, נמצאה בהתאם לפרקטיקה הרפואית שהייתה נהוגה באותה עת, ולכן לא ניתן היה לראות בה רשלנית. הסטנדרט הרפואי בעת הריונה ולידתה של התובעת לא כלל אבחון מוקדם של ואסה פרוויה, מצב נדיר הגורם לדימום עוברי במהלך הלידה, והרופאים המטפלים הסתמכו באופן סביר על הנוהג הרווח. למרות שלבית המשפט יש סמכות לקבוע כי הנוהג המקובל הוא רשלני במקרים חריגים, מקרה זה לא נפל בגדר זו. חובותיהם של רופאים לחקור ולהתעדכן בידע הרפואי הן ספציפיות למקרה ומשתנות בדרגתן; במקרה זה, התנהלות הרופאים הייתה סבירה וראויה. יתר על כן, התובעת לא הפגינה רגישויות מיוחדות שהיו מחייבות את הצוות הרפואי לחרוג מדרכי הטיפול הרגילות. לבסוף, נדחתה גם טענת התובעים לנזק ראייתי, שהועלתה לראשונה בסיכומיהם, שכן היא התבססה על קיומה של רשלנות, שלא בוססה. ככלל, הראיות הראו כי הצוות הרפואי פעל באופן סביר וראוי, והתביעה נדחתה. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.