ע"א 9893-08-20

תקציר

פסק הדין מוצא את המדינה אחראית ל-75% מהנזקים שנגרמו למערערת שכנגד בגין רשלנות רפואית. בית משפט קמא מצא את המדינה אחראית למלוא הנזקים בשני עניינים – ניקור מותני שחדר חיידק וניטור רשלני – אך ערכאת הערעור ביטלה את הראשון מאחר שחרג מתחום המחלוקת. לגבי יתר התביעה, מצא בית המשפט כי המדינה לא הפנתה את המערער שכנגד לבדיקות מעודכנות, דבר המהווה רשלנות. הוכחת הקשר הסיבתי בין רשלנות זו לבין הנזק שנגרם כרוכה בשרשרת אירועים בת שלוש חוליות. ראשית, יש להוכיח כי הזיהום היה מתגלה לו היו נערכות הבדיקות. שנית, יש לקבוע את הפרוגנוזה של מצבו של המערער שכנגד לו אובחן הזיהום מוקדם יותר. לבסוף, יש להראות כי רשלנות המדינה תרמה לנזק. בית המשפט מצא כי בעוד שהמערער שכנגד הצליח להוכיח את החוליה הראשונה והשנייה, המדינה הצליחה באופן חלקי להוכיח את השלישי, ומכאן חבות המדינה ל-75% בלבד מהנזקים. המדינה לא הוכיחה כי גילוי מוקדם יותר של הזיהום לא היה מונע חלק מהנכויות מהן סבל המערער שכנגד. בית המשפט ייחס הצלחה חלקית זו לעמימות עובדתית סביב היקף הנזק הנובע מרשלנות, שהצדיקה קביעת שיעור תרומת המדינה בדרך של אומדן. סכום הפיצוי הסופי, שהוערך על ידי בית משפט קמא, נקבע כסביר והותיר על כנו, לרבות פיצוי בגין כאב וסבל, והפסדי שכר בעבר ובעתיד. השופטת שלומית יעקובוביץ, השופטת יונה אטדגי והשופטת יהודית שבח הסכימו עם פסק הדין, וערעורו של המערער שכנגד נדחה. המדינה חויבה לשלם את יתרת הפיצויים בתוך 30 יום, ושני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם המשפטיות.