ת"א 42407-02-12

תקציר

התובעים, שתי חברות נפרדות העוסקות ביבוא ושיווק דגנים, רכשו בסוף שנת 2004 סך של 23,000 טון גרעיני תירס מתאגיד שוויצרי, המיועדים להזנת בעלי חיים. המטען הועמס על ספינה באוקראינה והיה מיועד לישראל. עם הגעתו לישראל, עיכב הנתבע, משרד החקלאות, את שחרור המטען, בנימוק של רמות גבוהות של רעלן T2, מעל המינון המותר, בעוד התובעים חלקו על כך. סירוב זה גרם לתובעים לדחות את המטען, מה שהוביל את הספק האוקראיני למכור אותו לקונה בטורקיה ולפתוח בהליכי בוררות נגד התובעים, שבעקבותיהם שילמו התובעים לספק 1.1 מיליון דולר בפשרה. לאחר מכן עתרו התובעים לחייב את הנתבעת בסכום זה, בצירוף הוצאות שונות. בית המשפט פסק לטובת הנאשם. התובעים לא הביאו ראיות קבילות לכך שהמטען עמד בדרישות הייבוא, בפרט לעניין מינון הרעלן T2, ולכן לא עלה בידם להוכיח שהם זכאים לייבא אותו. שני מסמכים שמסרו, המראים כי רמות הרעלן היו בטווח המותר, נחשבו בלתי קבילים בשל היעדר עדים מאמתים, ולכן לא ניתן היה להוכיח את תוכנם. יתר על כן, גם אם בדיקות הנתבעת היו פסולות, עדיין לא עמדו התובעים בנטל ההוכחה המוטל עליהם להראות כי ביכולתם לייבא את המטען. עם זאת, השופטת בחרה שלא לפסוק לתובעים את הוצאות הנתבעת, ומצאה כי התנהלות הנתבעת אינה נוחה, שכן צו העיכוב הראשוני לא היה מוצדק, והנתבעת הגישה סיכומים ותרגומים מעבר למועד האחרון. הנתבע חויב לשלם לתובעים הוצאות הקשורות לדיון שנדחה, בסך 3,682 ליש"ט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. התביעה נדחתה, בעיקר בשל אי הוכחת זכותם של התובעים לייבא את המטען.