ע"ב 1687/03

תקציר

התיק סובב סביב חברה ובעלי מניותיה. התובעת מספר אחת, הגב' גוטמן, והנתבעת מספר שתיים, הגב' בר-חן, היו לכאורה ביחסי עובד-מעביד, כאשר גב' גוטמן עבדה בחברה שבבעלות הגב' בר-חן. התובע מספר שתיים הוא בנה של הגב' גוטמן, רועי, המועסק אף הוא לכאורה בחברה. התובעים טענו כי פוטרו שלא כהוגן, וכתוצאה מכך לא קיבלו פיצויי פיטורים או הפרשי שכר. לטענתם, הגב' בר-חן רוקנה את חשבונות החברה לאחר שהחליטה להפסיק את פעילות החברה, והותירה את התובעים ללא כל תמורה כספית. עם זאת, השופטים קבעו אחרת. בפסק דין מקיף קבע בית הדין כי מערכת היחסים בין הגב' גוטמן לגב' בר-חן לא הייתה מקצועית גרידא אלא חרגה מגבולות דינמיקה טיפוסית של עובד-מעביד. בין השניים שררה מערכת יחסים זוגית ואינטימית ארוכת שנים, בה הציגו עצמם כבני זוג במשך שנים רבות, מה שהוביל את השופטים לפרש את מעמדם כבני זוג שווים. שותפות זו, טענו השופטים, כוללת את החברה המדוברת, שהבעלות עליה הוחזקה במשותף למרות רישומים רשמיים המצביעים אחרת. התובעים ניסו להסתיר מערכת יחסים אישית זו, אשר השופטים מצאו כבלתי כנה ומעידה על ניסיון להטעות את בית המשפט. בנוסף, גילו השופטים כי גב' גוטמן ורועי הקימו חברה חדשה זמן קצר לאחר הפיטורים הנטענים, בהמשך פעילותה של החברה הקודמת ונהנו מנכסיה. פעולה זו, בין יתר הראיות, חיזקה את מסקנתם של השופטים כי התובעים לא היו עובדים גרידא אלא היו בעלי זיקה חזקה לחברה. משכך, נדחתה התביעה לפיצויי פיטורים והטבות תעסוקה אחרות. תחת זאת, חויבו התובעים לפצות את הגב' בר-חן בגין הוצאותיה המשפטיות, בסך 25,000 ₪, בשל הצגת עובדות לא נכונה וההליכים המשמעותיים שננקטו להגנתה.