ע"פ 4596/98

תקציר

בית המשפט דחה את הערעור על הרשעתה של המערערת בתקיפת ילדיה, אך דחה את הכרעת הדין בעונשה עד לקבלת תסקיר מבחן מעודכן. על המערער נגזרו 12 חודשי מאסר על תנאי, המותנים בהימנעות מכל פשע אלים למשך שלוש שנים, והוטל עליו פיקוח על תנאי למשך שמונה-עשר חודשים. עם זאת, שירות המבחן דיווח על חוסר שיתוף הפעולה שלה. ההרשעה כללה תקיפה פיזית, שאינה נחשבת ל"התעללות" לפי סעיף 368ג לחוק העונשין, בשל הקשיים בהגדרה משפטית של "התעללות", הכוללת התנהגות קשה העולה על תקיפה רגילה. השופטת ביניש הדגישה את הצורך להבחין בין תקיפה להתעללות על בסיס גורמי חומרה, אכזריות או השפלה. הקריטריונים להתעללות, אם כי אינם ממצים, כוללים מעשים מתמשכים או הטלת סמכות המשפילים את הקורבן, דבר המצביע על חוסר איזון כוחות. בית המשפט הכיר במורכבות של הגדרת "התעללות" בפרמטרים משפטיים, ותמך בהגדרות משפטיות ברורות כדי להבטיח שהנאשם מבין את ההתנהגות המדוברת. השופטת ביניש הציעה כי ללא אכזריות חמורה במעשיו של המערער, יש להותיר את ההרשעה בתקיפה בלבד, כדי לא להפחית ממשמעותה המוסרית של העבירה. השופט אנגלרד תמך בדעה זו, והדגיש את חשיבותם של סטנדרטים אובייקטיביים להתעללות, תוך התחשבות בכוונה ובהצדקה במסגרת תקדימים משפטיים צבאיים ואזרחיים. לפיכך, בית המשפט ביקש הערכה נוספת בטרם יסיים את עונשה, תוך שימת דגש על בהירות משפטית וגזר דין הולם המשקף את חומרת העבירה.