הפ"ב 36592-02-11

תקציר

הסכסוך בין המבקש, עורך דין במקצועו, לבין לקוחותיו לשעבר, בני דודים שגם הם היו בעלי חברה משותפת, נסוב סביב תביעתו של המבקש לשכר טרחה בשיעור של 20% מהזכויות והנכסים של החברה, שלדבריו מגיע לו בגין ייצוג בני הדודים בסכסוך משפטי קודם. התיק הועבר לבוררות בהתאם להסכם בין הצדדים, והבורר דחה את תביעת המבקש, מה שהוביל אותו לערער על ההחלטה בפני הרכב של שלושה בוררים. המבקש טען כי הפאנל לא התייחס לטענותיו בנוגע לתצהיר הקשור להסכם שכר הטרחה, וכי נפל מחדל הגובל ברשלנות בכל הנוגע להעברת התיק מהבורר הראשוני לפאנל. המשיבים טענו כי המבקש זנח טענות אלה וכי הפאנל פטור מלהתייחס אליהן, וכי אין כל ראיה להשמטה כלשהי בנוגע להעברת התיק. בית המשפט מצא כי המבקש לא זנח את טענותיו וכי הבוררים נדרשו להתייחס אליהן, דבר שלא עשו. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי משמעות ההסכם בין הצדדים היא שהבוררות כפופה לדין המהותי, ועל כן אין להגביל את פסק הבוררים לעילות הביטול המנויות בסעיפים 24(9) ו-24(10) לחוק הבוררות. השופט הורה להחזיר את פסק הבורר להרכב להנחיות נוספות ולהמשך הדיון, ופסק למבקש שכר טרחת עורך דין בסך 11,600 ₪, שישולמו על ידי המשיבים.